החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה בע"מ, ח.פ

Transkrypt

1 בבוררות בפני כב' השופטת )בדימ' ט( ' שטרסברג כהן כב' השופטת )בדימ' ר( ' שטרנברג-אליעז פרופ' ע' ידלין בעניין: החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה בע"מ, ח.פ ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר יעקב וינרוט ו/או פרופ' אוריאל פרוקצ'יה ו/או הדס ליס ו/או ארי הר זהב ו/או שגיא שיף מרח' ויצמן 14, תל אביב טל' - ; פקס' - ; וע"י עוה"ד נדב העצני ו/או יונתן פינצ'ב מרח' כנפי נשרים 15, ירושלים טל' - ; פקס' התובעת; - נ ג ד - בנק לאומי לישראל בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד רם כספי ו/או יורם בר ואח' ממשרד עו"ד כספי ושות' 33 תל-אביב מרח' יעבץ טל' - ; פקס' הנתבע; כתב תביעה "יש הרבה כספים של יהודי פולין המונחים באפ'ק ]בנק לאומי דהיום - הח"מ[ ואין איש יודע מה סופם של כספים אלה, ואין איש יודע אם ישובו האנשים האלה לגבות אותם". ]פרוטוקול ישיבת הוועד הפועל הציוני מיום [

2 2 מוגש בזאת כתב תביעה מטעם החברה לאיתור ולהשבת נכסי נספי השואה בע"מ, מכח סמכותה בחוק נכסים של נספי השואה )השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה(, התשס"ו )להלן: "החוק" או "חוק נכסי נספים"( ובהתאם להסכם הבוררות מיום כב' הבוררים מתבקשים להורות כדלקמן: ליתן סעד הצהרתי לפיו "נכס של נספה שואה ", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, כולל גם את ההצמדה והריבית, כפי שאלה נקבעו על ידי "הוועדה לקביעת שיעורי ההצמדה והריבית", כאמור בסעיף 16 לחוק )להלן: "ועדת השערוך"(. ליתן סעד הצהרתי לפיו בנק לאומי לישראל בע"מ )להלן: " הבנק"(, הוא "מחזיק" ב"נכס של נספי שואה", כהגדרתו לעיל, גם אם החזיק בנכס בעבר והעביר אותו לאחר מכן לממונה הבריטי על רכוש אויב או לחליפיו או ליורשי נספה השואה, וכי הבנק נושא בחובת השבת הפרשי הצמדה וריבית, החל מיום תחילת השערוך ועד למועד העברתו. להורות, כי בכל מקום בו מתעורר בתובענה דנא ספק ראייתי רלוונטי, יוטל נטל ההוכחה על שכמו של הבנק, וזאת, בין היתר, נוכח התנהגות הבנק, אשר - למצער - ברשלנות פושעת סיכל כל אפשרות לאיתור יורשים ונכסים של נספי שואה והשמיד תיעוד חיוני ואלמנטרי ליתן סעד הצהרתי לפיו הבנק נושא בחובת השבה של נכסי נספי השואה, כאשר היה קיים בבנק חשבון של נספה השואה והבנק לא הוכיח, כי הכספים שבחשבון לא מצויים עוד בידיו וכי הם שולמו ליורשי הנספה או הועברו על-ידי הבנק או הממונה הבריטי לאפוטרופוס הכללי. ליתן סעד הצהרתי לפיו די בכך שהוכח, כי חשבון בנק עוקל או הוקפא על ידי הממונה הבריטי על רכוש האויב, על מנת שבעליו יחשב כמי ששהה באחת המדינות שבתוספת הראשונה לחוק. ליתן סעד הצהרתי לפיו "נכס של נספה שואה", כהגדרתו בסעיף שניתנה לבנק לטובתו של נספה שואה. 2 לחוק, כולל גם פקודת תשלום ליתן סעד הצהרתי לפיו "נכס של נספה שואה", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, כולל גם חשבון של נספה שואה, אשר נתן ייפוי כח לניהול חשבונו, למי שלא היה בין השנים באחת המדינות המפורטות בתוספת הראשונה לחוק. ליתן סעד הצהרתי לפיו "נכס של נספה שואה", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, כולל גם חשבון של תאגיד. ליתן סעד הצהרתי לפיו "נכס של נספה שואה", כהגדרתו בסעיף 2 לחוק, כולל גם חשבונות של נספי שואה שהיו להם יורשים ידועים עובר לחקיקת החוק, לרבות חשבונות בהם ניתנו צווי ירושה..4

3 3 ליתן סעד הצהרתי לפיו הבנק הוא "מחזיק" ב"נכס של נספה שואה", כהגדרתו לעיל, ביחס לניירות ערך סחירים שלא הונפקו על ידו אשר נרכשו על ידי נספה השואה והופקדו בבנק..5 ליתן סעד הצהרתי לפיו הבנק נושא בחובת השבה של נכסי נספי השואה, ביחס לאגרות חוב של הבנק האפותיקאי הכללי של ארץ-ישראל בע"מ, אשר נרכשו על ידי נספה השואה והבנק לא הוכיח, כי דמי הקרן ופירות אגרות החוב הנ"ל לא מצויים עוד בידיו וכי הם שולמו ליורשי הנספה או הועברו על-ידי הבנק או הממונה הבריטי לאפוטרופוס הכללי. בכל מקרה, אם יוכיח הבנק כי הוא העביר את דמי הקרן ופירות אגרות החוב הנ"ל כאמור, ליתן סעד הצהרתי לפיו יחוב הבנק בחובת השבה ביחס לתקופת החזקתו בלבד..6 ליתן סעד הצהרתי לפיו הבנק נושא בחובת השבה של נכסי נספי השואה, ביחס לניירות ערך שהנפיקו הבנק או חברת בת שלו, אשר נרכשו על ידי נספה השואה והבנק לא הוכיח, כי ניירות ערך ופירותיהן לא מצויים עוד בידיו וכי הם שולמו ליורשי הנספה או הועברו על-ידי הבנק או הממונה הבריטי לאפוטרופוס הכללי. לחלופין, ליתן סעד הצהרתי לפיו על הבנק להשיב לחברה את ניירות הערך בערכן דהיום, בצרוף כל הכספים והזכויות שניתנו לבעלי מניות דומות..7 ליתן סעד הצהרתי לפיו הבנק הוא "מחזיק" ב"נכס של נספה שואה", כהגדרתו לעיל, ביחס לכספים שהופקדו על ידי נספי שואה, במסגרת פעילותה של " החברה לחיזוק קשרי החליפין פולין-ארץ ישראל בע"מ " )להלן - "חברת חליפין"( והבנק לא הוכיח, כי הכספים שולמו ליורשי הנספה או הועברו על-ידי הבנק או הממונה הבריטי לאפוטרופוס הכללי..8 לקבוע, על סמך האמור לעיל, כי הבנק חב בחובת השבה של כל אחד ואחד מהנכסים המפורטים ברשימות ובתקליטורים המצורפים כנספח א' לתובענה זו, בסכום מצטבר 1 העומד על 305,071, )נכון ליום (..9 כמו כן, מתבקשים כב' הבוררים כי במקרה יוצא הדופן שבפנינו יושתו על הבנק הוצאות לדוגמה, בנוסף לשכר טרחת עורך דין ובתוספת מע"מ כדין. 1 התביעה אינה כוללת את כל התיקים שנכללו בדרישות החברה לבנק, כמפורט בסעיף 126 להלן.

4 4 "זהו אחד המקרים שבהם מרגיש ההיסטוריון, שהוא רוצה לזרוק הצידה את כל הכללים שלימדוהו - לשון מאופקת, בדיקת מקורות - מדוקדקת, הסקת מסקנות זהירה ומוצדקת ופשוט לשבת תחתיו ולבכות". ]פרופ' דינה פורת, הנהגה במלכוד )1986(, עמ' 308[ א. פתח דבר לא ככל התובענות תובענה זו. היא יחידאית, חסרת תקדים, לפניה לא היה כמוה ואנו מקווים שאחריה לא יהיה עוד כן. ביסודה עומדת צעקה המהדהדת מסוף העולם ועד סופו, צעקה שאין שום דרך להכיל אותה במילים, וממילא האמור להלן לא יהיה אלא הד קלוש שלה בלבד. עניינה של תובענה זו בניסיון לתקן, בכי הוא זה, עוול נורא שנגרם ליהודים רבים שנספו בשואה, ורכושם, שהופקד בידי אחרים, נשחק עד דק, כאשר מחזיקי הרכוש התעשרו ממנו, ובחלק גדול מהמקרים אף ממשיכים להתעשר ממנו - עושר ולא במשפט. לדאבון הלב, היא מוגשת נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, אשר הוקם על-ידי ההסתדרות הציונית העולמית, על-פי חזונו של בנימין זאב הרצל, להיות הזרוע הכלכלית של התנועה הציונית. בנק אנגלו-פלסטינה בע"מ )שמו הקודם של בנק לאומי(, הפך להיות, מטבע הדברים, בנק שיהודים רבים ראו לנכון להפקיד בו את רכושם. מעמד זה התעצם מאד כאשר ענני הפאשיזם התקדרו בשמי אירופה ויהודים רבים הפקידו בו את כספם מתוך אמונה שהם עושים זאת בבנק שהוא בבחינת "גבוה מעל גבוה שומר" בהיותו בנק יהודי בארץ ישראל. לאחר השואה נפער חור שחור בעם היהודי. לנספים הרבים לא היה פה ולא היה תובע. קהילות שלמות חרבו ולנרצחים לא היה מכיר או גואל. במקרים רבים, איש לא ידע דבר על הרכוש והכספים. סיטואציה כזו, במימדים כאלה, היא חסרת אח ורע. מעולם לא נותר רכוש עצום כל-כך, של מפקידים רבים כל-כך, בידי שומרי פיקדון, שהיו יכולים לעשות בו באין מפריע. בנסיבות אלה הוטלה חובה קדושה על כל מי שהחזיק ברכושם של נספי השואה, ועל בנקים יהודים בארץ ישראל בפרט, לעשות הכל על מנת לשמר את ערכו הריאלי של

5 5 הרכוש, לדאוג לאיתור בעליו, לפרסם את דבר היותם מופקדים על רכוש כזה, להקים מנגנונים של יידוע, לשמר כל בדל מסמך, ולעשות כל פעולה על מנת שהרכוש יושב. חובה זו נעוצה לא רק במימדיה הנוראיים של הטרגדיה אלא גם בעובדה, שכבר במהלך המלחמה ידעו המוסדות הציוניים וידע גם בנק לאומי, כי "לבנק הציוני, יש הרבה כספים של יהודי פולין המונחים באפ'ק ]הוא בנק לאומי דהיום - הח"מ[ ואין איש יודע מה סופם של כספים אלה, ואין איש יודע אם ישובו האנשים האלה לגבות אותם". ואולם, בפועל, בנק לאומי - הבנק היהודי הציוני - הפר ברגל גסה את חובותיו האלמנטאריות כלפי יהודי אירופה, שנתנו בו את מבטחם בשעותיהם הקשות: הוא לא טרח לשמור בידיו את מסמכי החשבונות המופקדים והשמיד מסמכים רבים; הוא נמנע באורח שיטתי מלשתף פעולה עם כל יוזמה או ניסיון לאסוף מידע אודות חשבונות קרבנות השואה, בתירוץ של "סודיות בנקאית"; הוא לא הקל על יורשי הנספים שפנו אליו בניסיון לקבל את רכושם ושמר בידיו כספים של הנספים. די בדוגמא אחת, שעניינה בהסתרת מסמכי הנספים על-ידי הבנק, כדי ללמד לא רק על עצמה, אלא על הדרך בה בחר הבנק לילך בכל הנוגע לרכושם של נספי השואה: כאשר הקימה כנסת ישראל ועדת חקירה פרלמנטרית לחקור את גורל רכושם של קורבנות השואה, הצהיר הבנק, כי אין בידיו חשבונות של נספים שכן את כל החשבונות העביר לממונה הבריטי. והנה, משהוועדה מינתה בודקים, פנו אלה אל הבנקים, והבנק בתוכם. הבודקים באו אל הבנק על מנת לקבל ממנו את המסמכים של החשבונות אשר הועברו לדבריו לממונה הבריטי וכן חשבונות במידה וימצאו כאלה. עוד הבודקים בבנק, ואחד העובדים, שזהותו עלומה עד היום, ניגש בחשאי ולחש על אוזנו של אחד הבודקים: "תבדקו בבית הכנסת". אמר ונעלם. משניגשו הבודקים לחדר הביטחון שבמרתף הבנק, אשר שימש גם כבית כנסת, נמצאה כספת ישנה. בתוך הכספת גילו הבודקים, לתדהמתם, חומר בנקאי ארכיוני אותנטי רב, מרביתו מתקופת מלחמת העולם השנייה, אשר העיד על קיומם של חשבונות של נספי שואה בבנק שלא הועברו לממונה הבריטי. אלמלא היה אותו עובד מגלה את אוזנו של הבודק, המסמכים הללו לא היו מצויים עד עצם היום הזה. כך, במשך למעלה משישים שנה, שכב רכושם של קורבנות השואה כאבן שאין לה הופכין, חלקו בבנקים, חלקו במוסדות אחרים וחלקו בידי האפוטרופוס הכללי. המחזיקים השונים ברכוש זה לא דאגו לשמר את ערך הרכוש מפגעי האינפלציה, לא הצמידו את הכספים ולא זיכו את החשבונות בריבית ראויה. רכוש רב, שהופקד בבנקים בארץ ישראל על ידי יהודים נרדפים לשמש להם וליורשיהם עוגן לעתיד לבוא, הפך ברבות השנים לשברירי פרוטות. כך, רכושם של יהודי אירופה, המעט אותו הצליחו להציל משלטון האימים של הנאצים - רכוש שהוברח ארצה, לעיתים תוך סיכון חייהם של המפקידים - ירד לטמיון ונשחק עד דק במשך עשרות שנים של אינפלציה וחוסר מעש

6 6 בשלב מסוים, לא ניתן היה להחניק עוד את הצעקה הבלתי נשמעת. תחילתו של התיקון היה דווקא מחוץ לישראל, כאשר גופים יהודים שונים פתחו במאבק חסר פשרות להשבת הרכוש היהודי האבוד לבעליו. בסופו של יום, הגיעו הבנקים הזרים להסכם על מנת שלא להשאיר בידם מאומה מן החרם. לאחר שהעלו טענות מטענות שונות, פורמאליות ונפתלות, הכירו הבנקים הזרים באחריותם. הבנקים השוויצרים השיבו למעלה ממיליארד דולר, כדי לצאת ידי חובת אחריות זו. רעידת האדמה, שזעזעה את העולם היהודי נעצרה בשערי מדינת ישראל ואליה לא באה. אף לא אחד ממוסדותיה של המדינה, מהבנקים או מיתר הגופים, אשר החזיקו ברכושם של נספי השואה, לא פצה פה ולא פעל מיוזמתו לתיקון העוול ההיסטורי שנגרם לקורבנות השואה במדינת ישראל. רק בשנת 2000, לאחר שגברו הפרסומים והקולות אודות הרכוש הנשכח של קורבנות השואה בישראל, הקימה הכנסת ועדת חקירה פרלמנטרית, אשר חקרה את סוגיית נכסי קורבנות השואה שהופקדו בארץ ולא הוחזרו לבעליהם. במסגרת זו הוועדה חקרה גם את רכושם של קורבנות השואה בבנקים השונים בישראל. ממצאיה של ועדת החקירה היו חדים וברורים. הוועדה מצאה, כי בידי הבנקים בישראל, ובראשם בנק לאומי, מצויים נכסים של קורבנות שואה. הבנקים לא פעלו לאתר את בעלי הנכסים או יורשיהם, ולא עשו מאמץ להשיב את הרכוש לבעליו החוקיים. ועדת החקירה קבעה גם, שכספים שהוחזקו בבנקים והועברו לשלטון הבריטי או לאפוטרופוס הכללי, הועברו בערכים לא ריאליים ובאופן שלא שיקף את שווים האמיתי של הנכסים. בהתאם לממצאיה, קבעה ועדת החקירה, כי הן הבנקים והן המדינה נושאים בחובה להשיב את רכושם של נספי השואה - כל אחד ביחס לתקופה שבה החזיק ברכוש - וזאת לאחר שערוך מתאים, שיבטא את שווים האמיתי של הנכסים. בעקבות ממצאי ועדת החקירה הפרלמנטרית חוקק חוק נכסים של נספי השואה )השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה(, תשס"ו הבריח התיכון של החוק הוא החובה המוטלת על כל מי שמחזיק בנכסים של נספי השואה, להשיבם בערכם האמיתי והמלא. לשם כך, הורה המחוקק על הקמת ועדה, אשר קבעה מנגנון שערוך, שתכליתו לתקן את השחיקה לאפס שנשחקו החשבונות של נספי השואה, מתוכם סכומי עתק שהיו כלא היו. לצורך ביצועו של החוק הוקמה התובעת, שתכליתה היחידה לעמוד בנעלי הנספים, לתקן את העוול ההיסטורי שנגרם להם וליורשיהם ולקיים מצוות "פתח פיך לאילם". בנוסף, נועדה החברה לסייע לניצולי השואה, ההולכים וכלים מדי יום ביומו, ולהנציח את זכר השואה המתפוגג והולך

7 7 עם הקמתה, פנתה החברה שוב ושוב לבנק בדרישה להעביר לידיה את רכושם של הנספים המוחזק בידיו. פניותיה של החברה לבנק הושבו ריקם. הבנק העלה כל טענה אפשרית על מנת להתנער מאחריותו. סקירה מקפת של הטקטיקות הפסולות של הבנק תפורט להלן. בידי הבנק שתי טענות דגל מרכזיות. על-פי האחת, החוק שנחקק אינו מטיל על הבנק אחריות לשערוך כלשהו, ככל שהדבר נוגע לנכסים שהועברו על-ידי הבנק לממונה על רכוש האויב מטעם השלטונות הבריטיים או לאפוטרופוס הכללי על גלגוליו השונים. זאת, משום שהחוק מדבר על "מחזיק" ואילו הבנק אינו "מחזיק" אלא מי ש"החזיק". אשר על כן, הוא שכבר אינו "מחזיק", אינו חב בשערוך. הבנק אומר בשפה רפה ומעורפלת, כי חובה זו מוטלת כל-כולה על האפוטרופוס הכללי. ראוי לציין, כי חוות הדעת בה הצטייד הבנק - מפי כבוד השופט )בדימוס( תיאודור אור - מרחיקה לכת עוד יותר וטוענת, כי אין לבצע כל שיערוך ביחס לתקופה בה החזיק הבנק בנכסי הנספים. בהתאם לגישה זו, המתעלמת כליל ממטרת החוק ומתכליתו, כשליש מרכושם של נספי השואה יאבד לנצח בהעדר שערוך בגין התקופה שעד להעברת הכספים לידי הממונה הבריטי או האפוטרופוס. ייאמר כבר עתה, טענה זו הועלתה על-ידי הבנק לראשונה רק לאחר שנדרש על-ידי החברה להשיב את רכושם של נספי השואה. הבנק, שנטל חלק בדיוני ועדת החקירה הפרלמנטרית וליווה מקרוב את הליכי חקיקת החוק, הקפיד להשמיע דעתו בכל תג ותג הנוגע לנוסח הצעת החוק. לאורך כל הדרך עמדתו של הבנק הייתה, כי יש להטיל עליו מנגנון שערוך זהה לזה של האפוטרופוס. הוא ידע היטב, כי הכוונה היא להטיל עליו חלק מרכזי בעול השערוך. הוא לא פצה פה ולא ציפצף, כאשר דובר על עצם חבותו בגין אותם נכסים. כך, בחוסר תום לב קיצוני, ישב הבנק והחריש. את העמדה דהיום, הוא שמר בכיסו על מנת לשלוף אותה רק לעת מצוא. לא ניתן שלא לתמוה על דרך הילוכו של הבנק - אם סבר הבנק, כי החוק אינו חל עליו ברובם המכריע של המקרים, שכן אין הוא מחזיק בנכסים של נספי שואה, על שום מה התעבר על ריב לא לו? אחת מן השתים: או שהוא הכיר בחבותו וכיום הוא מנסה להתנער ממנה, או שהוא התחכם והטעה את המחוקק, פשוטו כמשמעו. טענת הדגל השנייה, מתפצלת לטענות משנה שונות הנוגעות כולן לדיני הראיות ולנטלי ההוכחה. בשעה שהמחוקק ביקש להקל ככל הניתן על השבת רכוש נספי השואה - ולשם כך יצר הסדרים קונקרטיים לקולא - מבקש הבנק להטיל על החברה חובות הוכחה מוגברות דווקא. הבנק, אשר הפר כאמור כל חובה אלמנטארית כלפי נספי השואה - לרבות החובה לשמור תיעוד הולם של חשבונותיהם - מבקש כיום לפטור אותו מחובת ההשבה בנימוק של העדר תיעוד. הוא מבקש לגלגל את תוצאות מחדליו לפתחה את החברה והוא אינו מהסס לדרוש מהחברה "הוכחות משכנעות" לכך שלקוחותיו אכן נספו בשואה. טענות אלו תופרכנה אחת אחת להלן. ואולם, כבר עתה יש להציב מול טיעוניו הפורמליסטים של הבנק - שכל כולם פלפולים של נטלי הוכחה ודיני ראיות - את העובדה שהבנק עשה לאורך עשרות שנים ככל שביכולתו

8 8 על מנת לסכל כל ניסיון לרכז את הרכוש של נספי השואה ולשמר אותו. כבר בשנת 1939)!( הקימה הסוכנות היהודית ועדת פיקוח מיוחדת שתפעל לרכז ולתעד נכסים שבעליהם נמצאים תחת הכיבוש הנאצי. הבנק לא שיתף פעולה עם הוועדה בכסות של טענת "הסודיות הבנקאית". בשנת 1947)!( ניסתה המחלקה למפעלים מיוחדים בקרן הקיימת לישראל, לקבל מן הבנק רשימות של פקדונות השייכים לנעדרים ואף ניסיון זה עלה בתוהו. גם לאחר הקמת המדינה המשיך הבנק לסכל כל ניסיון לאתר את רכושם של נספי השואה. כך, בספטמבר 1948, פנה האפוטרופוס הכללי למפקח על הבנקים והסב את תשומת לבו, כי ישנם בבנקים חשבונות של נעדרים. במקביל, פנה האפוטרופוס ישירות לחלק מהבנקים, ומנהל הבנק הנתבע סירב לשתף פעולה, כשהוא מעלה כמכשול את "חובת הסודיות". גם לאחר שנחקקה שורה של חוקים, שמטרתם הייתה לשמור על רכוש מופקד )התיקון משנת 1949 לפקודת האפוטרופוס הכללי, החוק להגנת רכוש מופקד משנת תשכ"ד- 1964, אשר נועד במיוחד לאתר ולנהל רכוש של נספי שואה, וחוק האפוטרופוס הכללי, תשל"ח (, לא נעשה דבר וחצי דבר. התופעה הזו מדהימה שכן בדברי ההסבר להצעת החוק להגנת רכוש מופקד נאמר במפורש, כי חוק זה נועד להגן על כספי נספי השואה, ובדברי הכנסת תיאר שר המשפטים דאז, דב יוסף ז"ל, את המצב באומרו: "יש בארץ רכוש של יהודים שעקבותיהם נעלמו בשואה; יש רכוש של יהודים שנשארו בגולה, ושמקומם אולי ידוע, אלא שידם קצרה מלדאוג לטיפול ברכוש ; ויש רכוש של יהודים שביקשו להכין להם בסיס ליום בואם ארצה ושבנתיים נשתהה בואם עד שאולי מתו או נ- שכח הדבר מלבם, ומי שיש לו גישה לרכוש, נשאר למעשה חופשי לעשות בו כטוב בעיניו". הדברים הגיעו כדי כך, שהיועץ המשפטי לממשלה דאז, הנשיא )בדימוס( מאיר שמגר, נאלץ להוציא הנחייה מפורשת בניסיון לחייב את הבנקים לשתף פעולה עם האפוטרופוס, וזו לשונה:.03 "1. לאפוטרופוס הכללי הגיעו ידיעות כי ישנם בנקים המחזיקים תחת ידם עזבונות ורכוש אחר לגביו חייבת על פי דין להמסר הודעה לאפוטרופוס הכללי. מאחר וזהות בעלי הרכוש איננה ידועה לו, פנה האפוטרופוס הכללי לבנקים בדרישה כי ימציאו לו ידיעות שיש בהן כדי לגלות את הרכוש. לכך מתנגדים הבנקים בטענה כי לאפוטרופוס אין סמכות לפנות אליהם בדרישה כאמור. ]...[ 6. לסיכום:

9 9 א. הבנקים חייבים בהודעה לפי סעיף 2 לפחות לגבי: 1( רכוש שהם מנהלים בנאמנות 2( ניירות ערך 3( חשבונות עו"ש... הידיעות והמסמכים יומצאו לאפוטרופוס תוך התקופה שיקבע, תוך כדי התייחסות לתקופה עד לתאריך ההודעה בלבד ולהבדיל מתקופה עתידה; לגבי תקופה עתידה, יפנה האפוטרופוס בבוא המועד בדרישה חדשה". גם אחר הדברים האלה לא נעשה דבר וחצי דבר. לאחר כל הדברים האלה, לאחר הסערה שקמה בעולם בנוגע לרכוש הנגזל של קורבנות השואה, ולאחר שהתברר, כי עוול זה חצה גם את גבולותיה של מדינת ישראל, הודה לראשונה גם בנק לאומי, כי קיימים בידיו 13,000)!!( "חשבונות רדומים"..13 את עוצמת ההפתעה ניתן ללמוד מדבריו של סטיוארט אייזנשטט, סגן שר האוצר, סגן מזכיר המדינה, סגן שר המסחר ונציג הנשיא לענייני השואה בממשל של נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, בספרו "צדק לא מושלם": "בעידודינו, 21 מדינות מארגנטינה וברזיל ועד לטביה וליטא, הקימו כ- 28 ועדות היסטוריות לבחון את התפקיד שמילאו ממשלותיהן במלה"ע השנייה ואת יחסם אל הנכסים ששדדו הנאצים. המחקרים המקיפים ביותר נעשו על-ידי ועדת ברז'ייה השוויצרית וועדת מטיאולי הצרפתית. אך אין ספק שהגילויים הבלתי צפויים ביותר באו מישראל. בינואר 2000 גילה בנק לאומי לישראל, הבנק הגדול בישראל, שקיימים בבנק 13,000 חשבונות רדומים, רבים מהם של קורבנות השואה שפתחו חשבונות בבנק". על אף כל הדברים הללו, טוען כיום הבנק, כי התובעת היא היא הנושאת בנטל הוכחה מוגבר בבואה לתבוע בשם נספי השואה את השבת רכושם. כך, הבנק שהשמיד מסמכים לאורך השנים וסירב למסור מידע ולשתף פעולה עם הגורמים המוסמכים שפנו אליו, אינו מהסס לטעון כיום, כי אם לא תוכיח החברה, באמצעות מסמכים וראיות ממשיות, שמדובר ברכוש של נספי שואה, יש להותיר רכוש זה בידיו. הבנק מתבצר מאחורי טענות משפטיות התולות את עצמן בקוצו של יו"ד, מעלה כל בדל וזנב של טענה אפשרית על מנת לא להשיב את הכסף - טענות מופרכות וחסרות יסוד. אך גם אם היו הטענות הללו חצובות בסלע, גם אם הן היו טענות מזהירות, הרי שהן היו בטלות ומבוטלות, לא שרירות ולא קיימות, כשכל טענה וטענה כעשן תכלה, מול הפנים.23.33

10 0 שנמחו והשמות שנשכחו, הצפים מחדש, עולים כמו באוב, תובעים את הדמים העולים מתוך הדמים. כל המשכיל להתבונן יראה כיצד צלם דמות תבניתם מתחייה לרגע, כיצד קורמות העצמות עור וגידים, כיצד הם נוקשים על השער, נעשים כאומרים: "פתח שער כי פנה יום". המשפט חייב לנסוק למרומיהם, להגביה עוף, שהרי סוף סוף הם עומדים בפניו, ניצבים בשער, מחכים לדברו..43 יראו הבוררים הנכבדים - יראו וישפטו.

11 1 ב. הצדדים לתובענה התובעת היא החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע"מ )להלן: "התובעת" או "החברה"(. התובעת פועלת על פי דין בהיותה מופקדת מכוח חוק נכסים של נספי השואה )השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה(, תשס"ו- 2006, על איתור והשבת הנכסים של נספי השואה ליורשיהם, ובהעדר יורשים על הקדשת רכוש הנספים למטרות סיוע לניצולי שואה נזקקים והנצחת זכר השואה. החברה פועלת שלא למטרות רווח ותכליתה האחת והיחידה היא להגשים את מטרות החוק ללא דיחוי ולתקן את העוול ההיסטורי שנגרם ליורשי הנספים ולבעלי הזכויות בנכסיהם. הנתבע, בנק לאומי לישראל בע"מ, הוא גלגול של בנק אנגלו-פלסטינה, אשר פעל בארץ ישראל החל משנת בנק אנגלו-פלסטינה היה הבנק היהודי החשוב והגדול בכל תקופת המנדט. הוא נוסד על ידי ההסתדרות הציונית העולמית כחברת בת של החברה הכלכלית שהקימה התנועה הציונית בשלהי המאה ה- 19, שהפכה לימים, לאחר הקמת המדינה, ל"אוצר התיישבות היהודים בע"מ". בשנות ה- 30 של המאה הקודמת, ואף לפני כן, בחרו יהודים רבים להפקיד בבנק אנגלו-פלסטינה את כספם, אם מטעמים ציוניים ולצרכי השקעה ואם משום שעל הבנק הזה הם השליכו את יהבם כמקלט ליום סגריר וכמבטח מפני השעות הרעות שבאו לעולם עם התגברות הפשיזם והתנועה הנאצית באירופה. היו גם יהודים אשר עלו ארצה, פתחו חשבונות בבנק והפקידו בהם כספים, ולאחר מכן עזבו את הארץ לאירופה, כאשר כספם נותר בארץ. רבים, רבים מאוד, מאותם יהודים שהפקידו את כספם - בעיקר יהודים מאירופה ומצפון אפריקה - נספו בשואה ג. הערה על ייחודיות ההליך ההליך דנא הוא ייחודי. הוא בא לעולם על רקע של נסיון חקיקתי לכפר על רגשי אשם כלפי נספי השואה. כפי שנראה להלן, כנסת ישראל עמדה והכתה על חטא בשם הציבור כולו על ההתנהלות בנושא זה. ההתייחסות לנכסים של נספי השואה היא חלק ממארג רחב יותר של ההתייחסות לקורבנות השואה ולאודים המוצלים מאש הגיהינום ההיא. החוק נוגע בעצבים החשופים האלה. כך יש לקרוא אותו, כך, יש להבין אותו, כך יש לפרש אותו. אכן, החוק יצר הסדרים מהותיים וראייתיים חסרי תקדים. הוא לא היה יכול לנהוג אחרת. אין ולא יכול להיות מסלול סלול כלשהו לנגזרת כלשהי מנגזרות השואה. לשם כך יצר החוק את התובעת, לעמוד בנעלי הנספים, לתקן את העוול ההיסטורי שנגרם להם וליורשיהם ולקיים מצוות "פתח פיך לאילם", לסייע לניצולי השואה ההולכים וכלים מדי יום ביומו ולהנציח את זכר השואה המתפוגג והולך

12 ד) ב) 2 החוק קבע כי תחילתו של מסלול ההשבה בהודעה של החברה על פי סעיף 10 א) ) לחוק, המופנית אל מי שמחזיק או מנהל נכס שיש יסוד סביר להניח, כי הוא "נכס של נספה שואה". עם קבלת ההודעה הנ"ל, על אותו מחזיק או מנהל להעביר את הנכס לחברה בהתאם להוראות סעיפים 10 -) ) לחוק, אלא אם הודיע, כי הוא חולק על היותו של הנכס, נכס של נספה השואה, ופירט את הטענות שעליהן הוא מתבסס, בצירוף מסמכים התומכים בטענותיו. במקרה שהמחזיק חולק על היותו של הנכס, נכס של נספה שואה, על החברה לבדוק את טענותיו ואם לא השתכנעה בצדקתן, עליה לפנות, בהתאם לסעיף 11 א) ) לחוק, אל בית המשפט הנכבד בהמרצת פתיחה. הנה כי כן, אין מדובר בהליך משפטי רגיל, שנפתח במקור בהגשת המרצת פתיחה ורק לאחר מכן אמור הנתבע לשטוח בתצהיר תשובתו את טענות הגנתו, אלא, בהליך שבו מלוא טענותיו של הנתבע ידועות מראש על פי גזירת המחוקק המחייבת אותו לפרט בתשובתו לחברה את מלוא טענותיו ולצרף את מלוא המסמכים התומכים בהן. במקרה דנא, כפי שיפורט בהרחבה בהמשך, פנתה החברה אל הבנק בשלוש דרישות שכללו תיקים רבים. הבנק השיב לכל הדרישות, ואת כולן דחה בטענות שונות ומשונות אותן פירט בתשובותיו. מרבית טענותיו של הבנק הן טענות במישור העקרוני-משפטי בסוגיות הנוגעות לפרשנות החוק ויישומו, לרבות בשאלות עקרוניות של נטלי ההוכחה והבאת הראיות. משכך, במועד בו הוגשה המרצת הפתיחה לבית המשפט, נימוקיו של הבנק לדחיית דרישות החברה כבר הוצגו בהרחבה ויריעת המחלוקת בין הצדדים כבר היתה ידועה וברורה. ביום נחתם הסכם בוררות בין החברה לבין הבנק, במסגרתו הסכימו הצדדים על בירור מכלול המחלוקות ביניהם בבוררות דנא. לאור הדברים הללו, תוצגנה בהרחבה במסגרת כתב התביעה דנא, עמדותיו של הבנק בסוגיות שעל הפרק, כפי שהן עלו בתשובותיו לחברה, והחברה תבהיר מדוע אין ממש בטענות הבנק, מדוע אין הן אלא מהדורה חוזרת של התנהגות קונסיסטנטית להימנע ממילוי קלוש של החובות המוטלות על הבנק, לרבות חובת הכפרה

13 א) 3 ד. הרקע לחקיקת החוק על מנת להבין לעומקה את המחלוקת העומדת בלב התובענה דנא, יהיה זה נכון להבהיר בפתח הדברים את הרקע שלה. הרקע, שיתואר להלן, יתייחס להפקדת רכושם של יהודי אירופה וצפון אפריקה בבנקים בישראל, עובר למלחמת העולם השנייה, ולתהליכים שהובילו לחקיקתו של חוק נכסי נספי השואה ולהקמת החברה..54 ד) 1 (. הפקדת רכוש נספי שואה בבנקים בישראל ובבנק לאומי בפרט, ופרשת גלגוליו של אותו רכוש (. הפקדת רכוש נספי השואה בבנקים בישראל בתקופה שבין מלחמות העולם )ואף לפני כן( הפקידו יהודים, בעיקר מאירופה, כספים בבנקים שהיו אז בארץ ישראל ורכשו בארץ נכסים מנכסים שונים, לרבות: קרקעות, בתים, מניות ואגרות חוב של בנקים ותאגידים שונים, כולל מוסדות פיננסים. השקעות אלה נבעו הן לצרכי השקעה וממניעים ציוניים והן ממצוקה ומהכנת הקרקע להתמודדות עם העננים השחורים שהחלו לכסות את שמי אירופה. הרקע ההיסטורי ידוע, או יותר נכון, עדיין ידוע - בין שתי מלחמות העולם, נוכח עליית הנאצים, הגברת כוחם והשפעתם, התגברות האנטישמיות והחשש הכבד מהעתיד הצפוי ליהודים באירופה, יהודים רבים חיפשו משען ומשענה וביקשו להבטיח את עתידם, בין היתר, באמצעות העברת כספים רבים לבנקים בארץ ישראל..64 תיאור מפורט של הדברים מופיע בפרק השני ובפרק החמישי לחלק הראשון של הדו"ח המסכם של ועדת החקירה בנושא הבדיקה בבנקים בישראל של נכסי קורבנות השואה, וכן בנספח המתייחס לממצאי הבדיקה ביחס לבנק לאומי. העתק מהדו"ח רצ"ב כנספח ב'. מבין הבנקים שפעלו אז בארץ ישראל היה בנק אנגלו-פלסטינה הבנק היהודי הגדול והחשוב ביותר. הבנק נוסד על ידי ההסתדרות הציונית העולמית בשנת 1902, בשם Anglo-Palestine Company )שכונה אפ"ק(, והוא החל לפעול שנה מאוחר יותר. בשנת 1930 שונה שמו ל- Bank.Anglo-Palestine באותה עת, היו לבנק פקדונות בהיקף העולה על אלו שהיו בכל חמשת הבנקים הזרים שפעלו אז בארץ ישראל גם יחד, והוא מילא תפקיד מרכזי בפעילות הכלכלית בארץ באותן שנים. בשנת 1951 הפך הבנק לחברה ישראלית ושמו שונה לבנק לאומי לישראל בע"מ. ערב מלחמת העולם השנייה, החזיק בנק אנגלו פלסטינה בחשבונות של יהודים תושבי חוץ, רובם ממדינות שנכבשו מאוחר יותר על-ידי גרמניה ובנות בריתה. מספר החשבונות.74.84

14 ב) ג 4 שהיו רשומים בבנק כחשבונות של תושבי החוץ היה קטן יחסית למספר מכלול החשבונות בבנק, אולם יתרת הזכות שלהם הייתה משמעותית מאוד והגיעה לסך של לפחות 1,100,000 לא"י. סכום זה היווה, כ- 18% מכלל יתרות הבנק ערב מלחמת העולם השנייה, דבר המעיד על היקף כספי היהודים תושבי מדינות הכיבוש הנאצי שהופקדו בבנק ועל חשיבותו במצבת נכסי הבנק. לפי ההערכות המספר של החשבונות ממדינות שנכבשו בידי הגרמנים גבוה יותר מאחר ובעלי אותם חשבונות נהגו למסור בעת פתיחת החשבון כתובת מגורים פיקטיבית, כולל כתובת בארץ ישראל, על מנת שלא יאותרו בידי המודיעין הגרמני או שלטונות מדינתם אשר לא אישרו את הוצאת כספים או החזקת כספים מחוץ למדינות אלו (. תפיסת הרכוש על-ידי השלטון הבריטי בתקופת מלחמת העולם השנייה עם פרוץ מלחמת העולם השנייה החיל השלטון הבריטי בארץ ישראל את הוראות פקודת.05 המסחר עם האויב ( ,)Trading with the Enemy Ordinance שנכנסה לתוקפה ב- 5 בספטמבר במסגרת זו הוקם גוף שהוסמך לאכוף את יישום הפקודה - "הממונה על רכוש האויב" )להלן: "הקסטודיאן" או "הממונה הבריטי"(. הפקודה חייבה ומדינות שנכבשו על ידו וניירות ערך ) ו להעביר לדווח לממונה על כל הרכוש בארץ ישראל, השייך לתושבי מדינות אויב )מקרקעין, מטלטלין וכל טובת הנאה או זכות אחרת לרבות כסף לשליטתו רכוש זה. מינוי הממונה נועד לשמור על הנכסים של נתיני האויב, והוקנו לו סמכויות לבצע פעולות לניהול חברות של נתיני האויב. "אויב" הוגדר בפקודה כאדם שאיננו נתין בריטי או אזרח ארץ ישראלי והוא אזרח מדינה שנמצאת במצב מלחמה עם בריטניה. הפקודה הוחלה על נתיני המדינות השונות לפי התקדמות הכיבוש של הגרמנים. הבנקים נדרשו לדווח לממונה הבריטי בכל רבעון על הרכוש המוחזק אצלם, השייך לתושבי מדינות אויב. בחוזרי הנהלות הבנקים לסניפיהם הם נדרשו להעביר להנהלה את רשימת היתרות בחשבונות המתנהלים אצלם והשייכים לתושבי מדינות אויב. ההנהלה ריכזה את הדיווחים והעבירה אותם באופן שוטף לממונה הבריטי. הסניפים מיינו את הרשימות המדווחות לפי סוגי היתרות: "חשבונות עו"ש "; "שטרות לגבייה "; "פיקדון ניירות ערך"; "אחר". בדרך כלל מוינו הדיווחים גם לפי נתינות בעלי החשבונות הממונה הודיע לכל הבנקים כי אין לשחרר את החשבונות הנמצאים תחת פיקוחו ללא 2 הנתונים והערכות הנ"ל מקורם בממצאי הבודקים מטעם ועדת החקירה הפרלמנטרית שהוקמה בשנת 2000, כפי שיפורט בפרק ד) 2( להלן. מקורן של ההערכות, בין היתר, במסמכי הבנק לפיהם הועברו לממונה הבריטי חשבונות של "נתיני אויב" למרות שהכתובת הרשומה בהם היא בארץ ישראל, באנגליה או בארצות הברית.

15 5 אישורו ודרש לדווח לו על כל שינוי ביתרת החשבון או על יתרות חדשות. שלטונות המנדט אכפו את החוק בקפדנות והממונה הבריטי לעיתים אף לא הסתפק בדיווחים שהועברו לו. כך, למשל, הממונה הבריטי דרש מהבנקים להעביר אליו גם כספים השייכים לחשבונות שלא דווחו לו, ואשר על סמך ראיות שונות שאסף, היו לדעתו חשבונות של תושבי מדינות אויב. הממונה הבריטי פעל בחשבונות נתיני "מדינות אויב" במספר דרכים. לעניין זה חשיבות רבה לצורך הבנת המחלוקת בין הבנק לבין התובעת. להלן פירוט הקטגוריות של החשבונות:.35 א( הקטגוריה הראשונה - חשבונות שהכספים בהם הוחרמו והועברו לממונה הבריטי - בדרך כלל הועברו כספי החשבונות בערכם הנומינלי )או כולל ריבית זעומה(. לכספים אלה לא נזקפו ריבית או הצמדה בתקופה שבה הוחזקו על ידי הממונה הבריטי. ביחס לחשבונות אלה, הבנק נקט בצעדים הבאים: הוא עשה כל שביכולתו לא להעביר את כל החשבונות לממונה הבריטי, ולעתים ננזף על כך, הותרה בגין כך ונדרש להעביר חשבונות שאותם ניסה להסתיר. דוגמה לכך היא מכתבו של הממונה הבריטי מיום , המצ"ב כנספח ג'. בכל מקום שהבנק יכול היה, הוא העביר את החשבונות על דרך ההפחתה. כך למשל הבנק העביר את החשבונות בצירוף ריבית מופחתת - אם בכלל. ולעיתים אף הותיר בחשבון סכומי כסף קטנים. דוגמאות לך יובאו להלן. )1( )2( ב( הקטגוריה השנייה - חשבונות שלא הועברו לממונה הבריטי, אלא הוקפאו ועוקלו בבנק - בחלק מהמקרים לא ביקש הממונה להעביר לידיו את הכספים, אלא דרש להקפיאם בבנקים בהם נוהלו. חשבונות אלה סומנו כ "חשבונות מוקפאים " או "מעוקלים". אסור היה לבצע בהם כל פעולה ללא אישור הממונה, והבנק נדרש לדווח עליהם לממונה. בחלק מהמקרים הועברו הכספים המוקפאים לידי הממונה במועד מאוחר יותר ובמקרים אחרים נותרו הכספים בבנק גם לאחר תום המלחמה ואף לאחר הקמת מדינת ישראל. בחשבונות מוקפאים בהם היו ניירות ערך או אגרות חוב של הבנק - הממונה הבריטי השאיר בבנק את פיקדון ניירות הערך של תושב מדינת אויב, אולם דרש להעביר אליו את כל הכספים הנובעים ממנו, כגון דיבידנדים ותשלומי ריבית. כאן נעשה אתנחתא מתודית ונאמר כי ההקפאה הזו מהבחינה של הבנק היתה הקפאה רישומית גרידא. נבהיר את דברינו. הפקדה בבנק איננה יוצרת יחסי מפקיד-נפקד שבמרכזם עומד חפץ בעין. היא יוצרת יחסי נושה-מלווה כאשר ההלוואה להוצאה ניתנה. הבנק מצידו לווה את הכסף, ומלווה אותו לאחרים או משקיע אותו כראות עיניו. הפער בין הכסף שהוא "קונה" )לווה מהלקוח( לבין הכסף שהוא "מוכר" )מלווה

16 ג) 6 לאחרים או משקיע בצורה אחרת( הוא הרווח של הבנק. כאשר הוקפאו החשבונות, הוקפאו זכויותיו של הלקוח כלפי הבנק. יכולתו של הבנק להשתמש בכספים שהלקוח הפקיד אצלו לצרכיו שלו - לא הוקפאה ולא הוגבלה. הפועל היוצא הוא שהבנק הרוויח מההקפאה, כמו גם מהכספים שנותרו בידיו כתוצאה מאי העברת הכספים לממונה הבריטי בערכם הריאלי. הוא הרי המשיך לעשות בכספים כרצונו, והלקוח לא יכול היה לעשות דבר וחצי דבר, לא היה זכאי לקבל ריבית )הכוונה לקבלת פיסית לא לזיכוי החשבון(, לא היה זכאי למשוך את הכסף ולהשקיעו במקום אחר, ולא היה זכאי לתת שום הוראה בחשבון. גם בחשבונות מוקפאים בהם היו ניירות ערך או אגרות חוב של הבנק, הכספים ששולמו לבנק בגין ניירות הערך או אגרות החוב נשארו בידי הבנק שהמשיך לעשות בהם שימוש. את כספי החשבונות המוקפאים יש לחלק לשתי קבוצות משנה: כספים שהועברו בסופו של יום לממונה הישראלי או לאפוטרופוס )ואפילו בחסר(. כספים שנשארו בבנק עד עצם היום הזה. )1( )2( ג( הקטגוריה השלישית - קטגוריה זו כוללת חשבונות שלא הועברו לממונה הבריטי ולא עוקלו על ידו, אלא נשארו בבנק. גם קטגוריה זו מתחלקת לשניים: כספים שהועברו בסופו של יום לממונה הישראלי או לאפוטרופוס. העברות אלה בוצעו עד שנת כספים שנשארו בבנק עד עצם היום הזה. )1( )2( (. הבנק ידע בזמן אמת כי הוא מחזיק בחשבונות של קורבנות המלחמה שנמנע מהם לשלוט ברכושם והפיק מכך רווחים אימננטיים כבר משלביה הראשונים של מלחמת העולם השנייה ידעו מנהלי הבנקים, כי הרכוש אשר אליו התייחסה פקודת המסחר עם האויב הינו, ברובו המכריע, רכוש של יהודים המצויים באירופה, יהודים נרדפים ואף מצויים בסכנת ההשמדה של הצר הצורר. בשלב מסוים גם ידעו מנהלי הבנקים בוודאות כי חלק גדול מהיהודים בארצות הכיבוש לא ישוב עוד ולא יתבע את כספו. כפי שיובהר להלן, הבנק הפיק תועלת כלכלית מרובה מכך שכספים רבים בחשבונות של יהודי אירופה נותרו בידו, חלקם נותר בידו עד אשר הועברו לממונה הבריטי וחלקם המשיך ונותר בידו כשהוא "מעוקל" על ידי הממונה הבריטי. יש לזכור, כי באותה תקופה נוראה של חוסר ודאות ושל אינפלציה דוהרת, לקוחות רבים של הבנק אשר יכולים היו לתת הוראות לבנק, משכו את כספם מחשבונותיהם ובחרו אפיקי.45.55

17 ג) 7 השקעה אלטרנטיביים. הדברים הגיעו עד כדי חשש לקריסתם של הבנקים בארץ ישראל. מי שנבצר מהם לפעול בחשבונותיהם, וכספם נותר בבנק, הם אלה שהיו נתונים תחת שלטון הצורר הנאצי. כספם של אלה שימש את הבנק להפקת רווחים לעצמו ולהבטחת יציבותו הכלכלית, כשערכה הריאלי של היתרה שהיתה רשומה לטובת אותם יהודים, נשחק עד דק מן הדק. ()1(. הבנק ידע בזמן אמת כי הוא מחזיק בחשבונות של קורבנות המלחמה שנמנע מהם לשלוט ברכושם כאמור, כבר מראשית מלחמת העולם השנייה ידעו מנהלי הבנקים, כי יהודי אירופה לא יוכלו לפעול בחשבונותיהם במהלך המלחמה וספק אם יהיה דורש לחשבונות אלה גם אחריה. דברים אלה נלמדים גם ממסמכים שהוחלפו בין הבנקים באותה עת, כמו גם מפרוטוקולים של דיונים שעסקו בנושא. עובדה זו נלמדת, למשל, מקשרי הגומלין שנוצרו באותה עת בין הבנק לבין בנק המזרחי בע"מ. בשנת 1939 נקלע בנק המזרחי בע"מ לקשיים כלכליים ופנה לבקש את עזרתו של בנק אנגלו-פלסטינה )הוא בנק לאומי דהיום(. והנה במסגרת הצגת מצבת נכסיו, כבר בחודשיה הראשונים של המלחמה, התייחס בנק מזרחי באופן מובחן לרכוש תושבי ארצות הכיבוש הנאצי כרכוש שלא ייתבע על ידי בעליו. במכתבו של נציג בנק המזרחי בע"מ להנהלה המרכזית של בנק אנגלו-פלסטינה בע"מ, מיום )המצורף כנספח ד'(, פורטו היתרות המצויות בחשבונות העו"ש ובפיקדונות בכל אחד מסניפי הבנק, תוך התייחסות מובחנת לחשבונות של יהודי ארצות הכיבוש כאילו הם חשבונות בהם "אין תובעים". הבנק אף הוסיף וקבע כי: "המפקידים אינם יכולים לתבוע את פקדונותיהם כעת בהיותם בחו"ל, או שאין לשער שיתבעו אותם מסיבות אחרות". לשון אחר, בנק מזרחי ידע כי חשבונות אלה, שהיוו אז כ- 23% מסך הנכסים המוחזקים בידיו, הינם חשבונות שאין להם דרישה בעתיד הנראה לעין, וספק רב אם תהיה להם דרישה אי פעם. לכן, על אף שפקדונות אלו היו חלק מההתחייבויות הבנק, בנק מזרחי, כמו גם בנק אנגלו פלסטינה, לא ראו אותם כחלק מההתחייבויות שלהם משום שידעו ידוע היטב, שלחשבונות אלה לא יהיה פוקד. בהמשך הדברים, ביום , במסגרת התדיינות שהתקיימה בין בנק המזרחי בע"מ לבין המפקח על הבנקים, חזר הבנק ופירט את מצבת נכסיו. גם הפעם הדגיש הבנק את אותם נכסים, אשר באותה עת ברי היה כי אין להם דורש וכי בעלי החשבון אינם יכולים לשלוט על הנעשה בהם. במכתב הרצ"ב נספח ה', הוא ציין את הדברים הבאים: "2( שסכום של 5, לא"י המצטרף מדיבידנדה שלא נדרשה, מעודפים קטנים של חשבונות ורבית של השנים שעברו בעיקר ושלא

18 8 נדרשה לע"ע ]לעת עתה -יו[, למרות שחלק החשבונות גופא, שלהם מתייחסת הרבית הזו, כבר נסגרו. 3( שסכום של 5, לא"י הוא של חשבונות שלא היתה בהם כל תנועה מתחילת שנת 1939, ז.א. כמעט שתי שנים, למרות הזעזועים הקשים שעברו מאז.... 5( שסכום של 17, לא"י הוא של חשבונות שבעליהם נמצאים - עד כמה שידוע לנו - בחוץ-לארץ. מסכומים אלה שייך חלק ניכר לרוסיה שלא יכל להדרש בנקל בזמן הזה". משמעות הדברים היא שכשליש מהפיקדונות בבנק המזרחי באותה העת היו של קורבנות שואה. גם בגין פקדונות אלה "התעשר" בנק אנגלו-פלסטינה מאחר והוא פיקח על בנק המזרחי, והזרים לו כספים כאשר כספי קורבנות השואה משמשים כחלק מהביטחונות. אותה תופעה שהיתה בבנק המזרחי ובבנקים האחרים שפעלו בארץ ישראל באותה העת, התקיימה בצורה מעוצמת בבנק אנגלו-פלסטינה, שכספי הפקדונות של נתיני מדינות האויב היה גדול מזה של בנק המזרחי ואף הוא נבנה מהעדר דורש לחשבונות. הידיעה אודות קיומו של רכוש רב, השייך ליהודי אירופה ומצוי בבנקים, לא היתה נחלתו של בנק המזרחי בע"מ בלבד. גם בעל המניות של בנק אנגלו-פלסטינה, הוועד הפועל הציוני, היה מודע היטב לדבר. כך, נאמר בעניין זה, למשל, ביום , בישיבת הוועד הפועל הציוני, אגב דיון בשאלת מקורות כספיים אפשריים לסיוע ליהודים באירופה )בעמ' 10 לפרוטוקול(:.06 "מר גרינבוים, יש כסף לא רק לקרן היסוד, אלא גם לבנק הציוני ]הבנק - הח"מ[, יש הרבה כספים של יהודי פולין המונחים באפ'ק ואין איש יודע מה סופם של כספים אלה, ואין איש יודע אם ישובו האנשים האלה לגבות אותם". העתק העמוד הרלוונטי מהפרוטוקול מצורף כנספח ו'. כספים רבים אלה, שגם הם לא הועברו לממונה הבריטי, "העשירו" את הבנק שעשה בהם שימוש. ג) 2 (. הרווח האימננטי של הבנק כפי שיפורט להלן, במסגרת הבדיקה של ועדת החקירה התברר, כי בשנים הראשונות של המלחמה נמשכו פקדונות רבים על ידי בעלי חשבונות שיכלו לעשות כן על מנת לשמור על ערכם ולהצילם מהאינפלציה הדוהרת. מקורבנות השואה ששהו במדינות הכיבוש הנאצי.16

19 9 נשללה האפשרות הזו. המשיכות ההמוניות החלו עוד טרם המלחמה, בשל המתח וחששות הציבור. כאמור, רכושם של קורבנות השואה היווה באותה עת חלק משמעותי מיתרות ההון בבנק ואלמלא נשללה מאותם בעלי חשבונות השליטה ברכושם, היו נוהגים כפי שנהגו בעלי החשבונות האחרים ומושכים את כספם. זהו יתרון אימננטי ראשון שצמח לבנק באותה עת. בנוסף לכך, הפיק הבנק רווחים של ממש מכספי הקורבנות שהיו בידיו, הן כספים שהועברו לקסטודיאן והן כספים שהוקפאו בבנק: א( ב( ג( אין צורך לומר כי מכספים שהועברו לממונה הבריטי )הקטגוריה הראשונה לעיל(, הבנק הרוויח כל אימת שהצליח לא להעביר לממונה הבריטי את מלוא הריבית ששיקפה את הערך האמיתי של הנכסים נוכח השחיקה בערך הכספים, כפי שיוסבר להלן. מכל הכספים שנותרו בבנק - בחשבונות מוקפאים ומקל וחומר בחשבונות שלא הוקפאו )הקטגוריות השנייה והשלישית( - הבנק נהנה וממשיך ליהנות מהערכים הריאליים ומפרי פירותיהם - עד עצם היום הזה. בנוסף, ממשיך הבנק ליהנות מכספים שהיו אצל הממונה הבריטי, או אצל הממונה הישראלי, והוחזרו לבנק על מנת להשיבם ללקוחות, אך בפועל לא הועברו ליורשים. מה שנכון לגבי החשבונות נכון עוד יותר ביחס לניירות הערך שנרכשו על ידי קורבנות השואה. ניירות הערך הללו היו בעיקרם אגרות חוב או מניות של בנק אנגלו-פלסטינה. אין צורך לומר כי הבנק נהנה מהכספים הללו אותם קיבל בגין אגרות החוב, או בגין המניות שלו. כאן, בוודאי ובוודאי שהבנק המשיך להרוויח מהכספים הללו גם אם העביר את "הניירות" שתיעדו את רכישת אגרות החוב או המניות לידי הממונה הבריטי או הישראלי, שהרי בהעברת הנייר לא השתנה מצבו של הבנק בכי הוא זה. הנה כי כן, כתוצאה מהמגבלות שהוטלו על הלקוחות, הבנק הרוויח הרבה ולא הפסיד כלום, ומי שנפגעו היו הלקוחות - קורבנות השואה - והם בלבד. כמובן שהימנעות הבנק, לאחר השואה, מלפרסם בכל צורה אפשרית בשער בת רבים, את עצם העובדה שמוחזקים בידו כספים שלא נדרשו, כמו גם לבצע פעילות אקטיבית של חיפוש אחר בעלי החשבון או יורשיהם, גרמו לכך שהנספים נספו והכספים נשארו. המרוויח היחיד היה הבנק, שהכספים היו מופקדים באוצרותיו, והוא עשה בהם שימוש. חלק מן הניצולים או בני משפחותיהם של הנספים פנו לבנקים ו/או לממונה הבריטי לאחר מלחמת העולם השנייה. אולם, בתום הפניות כולן, נותר רכוש רב של יהודים ללא תובעים, בידי הממונה הבריטי וכן בידי הבנקים עצמם

20 ד) 0 (. גלגוליו של רכוש קורבנות השואה לאחר הקמת מדינת ישראל עם הקמת מדינת ישראל, נכללה בחוקי המדינה גם פקודת המסחר עם האויב שר האוצר מינה במשרדו "ממונה על רכוש האויב", שירש את תפקיד הממונה הבריטי )להלן: "הממונה הישראלי" (. בפועל התברר, כי זמן קצר לפני תום המנדט הבריטי העביר הממונה הבריטי לשליטתו חלק ניכר מהכספים וניירות הערך שהיו בחשבונו בארץ ישראל וכן תיקים רבים ומפתחות של כספות בבנקים השונים. רק בשנת 1950, לאחר משא ומתן ממושך, הגיעו מדינת ישראל וממשלת בריטניה ל"הסדר עניינים כספיים התלויים ועומדים כתוצאה מסיום המנדט על ארץ-ישראל". הסדר זה עסק, בין היתר, בכספים שהוחרמו על-ידי הבריטים, ובמסגרתו הוסכם, כי ממשלת בריטניה תעביר לממשלת ישראל סך של 1,052,000 ליש"ט, בתמורה לכספי תושבים או נתינים של מדינות שהיו תחת כיבוש נאצי או בעלות ברית של הנאצים, חוץ מגרמניה, כספים שהוחזקו על ידי הממונה על רכוש האויב של ממשלת המנדט בהסכם קיבלה על עצמה ממשלת ישראל את האחריות לטיפול בכל התביעות שהוגשו לממונה הבריטי ואת הטי פול ברכוש. בשנת 1950 השיבה בריטניה לישראל את כספי הממונה הבריטי כמתחייב מן ההסכם. אשר לכספי החשבונות שלא הועברו כלל לידי הממונה הבריטי ונותרו בצורה כזו או אחרת בבנקים. חלקם נוהלו על ידי הממונה הישראלי כדרך שניהל אותם הממונה הבריטי, לאמור: כספי ה"אויבים" וניירות הערך שבבנקים הועברו לחשבונו, אך היו גם חשבונות שלא הועברו אליו, אלא הוקפאו בבנקים בפיקוחו של הממונה )כבעבר(. כספים ונכסים נוספים כלל לא הועברו ולא דווחו לממונה הבריטי ו/או לישראלי. בשנת 1968 הועברו כספי הפיקדון )הקרן( ש, קיבל הממונה הישראלי לרשות האפוטרופוס הכללי במשרד המשפטים. בשנת 1978 נחקק חוק האפוטרופוס הכללי, התשל"ח החל ממועד זה מתנהל כל הרכוש שמקורו בממונ ה הישראלי כרכוש עזוב, כפי שהוא מוגדר בחוק הלכה למעשה, מאז הקמת מדינת ישראל ועד סוף המאה ה- 20 לא פעלו הממונה הישראלי והאפוטרופוס הכללי לפרסם בציבור כראוי, כי בידיהם רכוש שמקורו בכספים של נספי השואה ומהו בדיוק אותו רכוש, ו לא פעלו לאתר את יורשי הנספים לא בוצעו גם בדיקות מקיפות לבחון את אפשרות הימצאותו בישראל של רכוש נוסף השייך לנספי שואה והמצוי בידי מחזיקים אחרים כגון הבנקים, המוסדות הלאומיים ו/או גורמים פרטיים. גם גורמים נוספים, לרבות הבנקים וקרן קיימת לישראל, שהחזיקו ברכוש של נספי השואה לא פעלו בנושא. כך, במשך שנים רבות לא טופלה הסוגיה כלל וזאת גם כאשר, בשנות ה- 90 של המאה הקודמת, החל מאבק במדינות.07

21 1 שונות בעולם להשבת רכושם של קורבנות השואה שהוחזק באותן מדינות. כך נותר רכוש מופקר שאיש לא דאג לבעליו ואיש לא טרח בצורה כלשהי להודיע על קיומו לאותם שרידי חרב שעולמם חרב עליהם, או ליורשיהם של הנספים ולא נעשה נסיון כלשהו לאתר למי שייך הרכוש, מי מן הבעלים נספה ומי נותר. איש גם לא דאג לשמור על הערך הריאלי של הנכסים..17 ד) 2 (. ועדת החקירה הפרלמנטרית ומסקנותיה בסוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת ערך פרופ' יוסי כץ, מאוניברסיטת בר-אילן, מחקר ראשון ומקיף בסוגיית רכושם העזוב של קורבנות השואה. ממצאי המחקר פורסמו בסדרת מאמרים בעיתון "הארץ" ובספרו, "רכוש שנשכח לגורל רכושם של קורבנות השואה המצוי בישראל" )הוצאת יד ושם, 2000(. עקב זאת החל להתעורר דיון ציבורי, בו נטלו חלק פעיל גם ארגונים של ניצולי השואה, ונולדה היוזמה להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא. ביום , לאחר הצעה לסדר של בהתאם להוראת סעיף בראשותה של חברת הכנסת אביטל בנושא חברת הכנסת קולט אביטל, החליטה הכנסת, 22 לחוק יסוד: הכנסת, על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית "איתור והשבת נכסים המצויים בישראל של נספי השואה" )להלן: "ועדת החקירה הפרלמנטרית"(. כתב ההסמכה של הועדה הסמיך אותה לבדוק את כל ההיבטים הקשורים בחשבונות הבנקים הרדומים של קורבנות השואה המוחזקים בבנקים ישראלים ובנכסים המוחזקים בידי מוסדות שונים בארץ, וכן לאסוף עדויות ומחקרים על מנת לגבש המלצות ביחס לדרכים להרחבת החיפוש של נכסים השייכים לנספי שואה, לקביעת עקרונות למימוש הנכסים האמורים, ועוד. עבודתה של ועדת החקירה נמשכה כארבע שנים )החל מיולי הועדה ניהלה משא ומתן ממושך עם חמישה בנקים בהם, לפי ההערכות, מרבית החשבונות של קורבנות השואה )בנק לאומי לישראל בע"מ, בנק דיסקונט לישראל בע"מ, בנק מרכנתיל 2000 ועד דצמבר היו.)2004 מצויים בנק הפועלים בע"מ, דיסקונט בע"מ ובנק המזרחי המאוחד בע"מ(. רק בסופו של אותו משא ומתן, נחתם הסכם בין הבנקים לכנסת במסגרתו התחייבו הבנקים לאפשר בדיקה חיצונית של רואי חשבון מטעם הוועדה בנושאים שהוועדה ביקשה לקבל עליהם מידע. העתק ההסכם בין הבנקים לבין הכנסת מצורף כנספח ז' באתנחתא מתודית נציין כי בהסכם זה נאמר בין היתר בסעיף 3 א) (: "... הבודקים יבקרו בבנקים ויבחנו כל ספר, חשבון, מסמך או מידע ממוחשב, החיוניים לבחינת נתונים ולגיבוש המלצות בנושאים הבאים:

22 2... )2( מתוך מגמה לאתר ולהשיב נכסים של קורבנות שואה לזכאים להם - ייבדקו ההיבטים הפיננסיים של החשבונות לרבות שמירת ערך הכסף, חיוב בעמלות, העברת כספים ורכוש לגופים אחרים...". כפועל יוצא מכך, מונו חמישה משרדי רואי חשבון, שכל אחד מהם הופקד על הבדיקה באחד הבנקים. כמו כן מונו חמישה משרדי עורכי דין ללוות את תהליך הבדיקה. בדיקה זו כללה איתור חשבונות של קורבנות השואה בבנקים, בחינת היבטים פיננסיים הנוגעים לחשבונות )לרבות: שמירת ערך הכסף, חיוב בעמלות וכו'(, ופעולות הבנקים לאיתור יורשים ולטיפול בפניותיהם. רואי החשבון הקדישו עשרות אלפי שעות עבודה לגיבוש ממצאיהם. עבודתם כללה איתור מסמכים בבנקים, בארכיונים חיצוניים ( הארכיון הציוני המרכזי, ארכיון הקרן הקיימת לישראל, ארכיון האפוטרופוס הכללי וארכיון המדינה( ו ארכיונים באנגליה )של בנק ברקליס-דיסקונט וארכיון המדינה הבריטי (, וכן בדיקת ספרי הבנקים ופגישות עם עובדים ותיקים בהם. בסופו של תהליך זה גיבשו רואי החשבון את ממצאיהם ומסקנותיהם. הבדיקה היתה רחבת היקף, אם כי לא שלמה, שכן פרק הזמן שהוקצב לבודקים על ידי הועדה המייעצת שפעלה ליד הוועדה הפרלמנטרית, היה מצומצם יחסית במטרה לקבל מהר ככל הניתן תמונת מצב כללית. יחד עם זאת, בהסתמך על בדיקת רואי החשבון "דוח מסכם של ועדת גיבשה ועדת החקירה הפרלמנטרית דו"ח מסכם, שכותרתו: "דו"ח )להלן: החקירה בנושא הבדיקה בבנקים בישראל של נכסי קורבנות השואה" ועדת החקירה"(. הדו"ח הוגש לכנסת ביום העתק דו"ח ועדת החקירה צורף כנספח ב' לעיל. הועדה קבעה, כי המדינה והבנקים שנבדקו מחזיקים כספים רבים השייכים לקורבנות השואה, לרבות נספי השואה. היא גם קבעה כי יש לבצע שערוך לכספים שהופקדו בידי הבנקים, אלו שנותרו בבנקים ואלו שהועברו לידי המדינה. נקודת המוצא שלה היתה, שהכספים המוחזקים אינם משקפים את הערך האמיתי של הרכוש שהפקידו קורבנות השואה ולכן יש לבצע שערוך לכספים שבידי הבנקים והמדינה והמליצה על שתי שיטות שערוך, האחת - למקרה שבו יוכיחו קורבנות השואה או יורשיהם את בעלותם בחשבון; והשנייה - למקרה שהכספים ישמשו לרווחת ניצולי השואה או להנצחה )ראו סעיף יד' לממצאים(. ממצאיה של הוועדה סוכמו בתקציר, אשר מפאת חשיבותו נצטט את קטעים רלוונטיים ממנו:

23 ד" 3 ה.. הוועדה מצאה כי בהתאם לצו שהוציא הממונה הבריטי על נכסי האויב, בפרוץ מלחמת העולם השנייה, העבירו הבנקים את מרבית הפיקדונות שהוגדרו בצו 'נכסי אויב' לממונה הבריטי, וממנו הם הועברו, עם קום המדינה, לממשלת ישראל, באמצעות הממונה הישראלי על רכוש האויב והאפוטרופוס הכללי. לצד זאת מצאה הבדיקה, במסמכים ובממצאים שונים, כי גם לאחר מלחמת העולם השנייה נשארו בבנקים כספים וחשבונות של קורבנות שואה או יורשיהם. ו. הפיקדונות הועברו למדינה ההעברה. שלא בערכם הריאלי למועד ז. ח. פיקדונות שהושבו לבעליהם על פי חוק, אם על ידי המדינה ואם על ידי הבנקים, לא הושבו בערכם הריאלי המלא. לאחר הקמת המדינה לא פעלו הבנקים בדרך נמרצת להשבת הכספים לבעליהם, וגם כאשר פנו אליהם ניצולי השואה ו/או יורשים של קורבנות, לא פעלו הבנקים בנחישות לאתר את החשבונות.... י. בבנקים שנבדקו מצאה הוועדה שלושה סוגי פיקדונות, שיש לשייכם לקורבנות השואה: פיקדונות שהועברו למדינת ישראל שלא בערכם הריאלי למועד ההעברה; פיקדונות כספיים שנותרו בבנקים, במועד הבדיקה )במהלך השנים ( כמפורט בדוח לגבי כל בנק ובנק. ניירות ערך, כולל מניות של בנקים שהוחזקו בידי קורבנות השואה יג. מהאמור לעיל עולה חבות המדינה )בעיקר( והבנקים )למעט בנק מרכנתיל דיסקונט( להחזרת סכומי הפיקדונות בערכם הריאלי לקורבנות השואה ויורשיהם, כמפורט בדוח". ד) 3 (. חוק נכסים של נספי השואה )השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה(, תשס"ו- 2006

24 ה) 4 ביום , בד בבד עם סיום עבודתה של ועדת החקירה הפרלמנטרית, פרסמה הממשלה את הצעת חוק נכסים של נספי השואה )השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה(, התשס"ה "ח 142, תשס"ה, עמ' 324(. העתק הצעת החוק מצורף כנספח ח'. תכליתו של החוק, כפי שהובהר במבוא לדברי ההסבר, הייתה "להביא להגברת הפעולות להשבת נכסים של נספי השואה הנמצאים בישראל, לידי יורשיהם של הנספים בשואה או לידי בעלי זכויות אחרים בהם". לשם כך הוחלט על הקמת חברה "אשר לקניינה יועברו כלל הנכסים של נספי השואה הנמצאים בישראל, ואשר עליה יוטל ליזום ולבצע פעולות לאיתורם של נכסים של נספי השואה הנמצאים בישראל, לאיתור יורשיהם, ולהשבת הרכוש ליורשים שיאותרו". הצעת החוק הוסיפה וקבעה, כי נכסים שלא יימצאו להם יורשים, ישמשו למטרות סיוע לניצולי שואה החיים בישראל וכן להנצחת זכר השואה והנחלתו לדורות הבאים. ראוי להדגיש, כי מסקנותיה של ועדת החקירה, שימשו מקור הכוונה והשראה לגיבוש החוק, אך לא אומצו כלשונן ובמלואן לתוכו. בשורה של נושאים וסוגיות, לרבות סוגיית שערוך כספי הנספים, מצא המחוקק לגבש הסדר שונה מזה שועדת החקירה המליצה עליו. לאחר אישורו של החוק בקריאה ראשונה הוא הועבר לדיון בועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת. נוכח אופיו הייחודי של החוק, הוקמה ועדת משנה, בראשות חברת הכנסת קולט אביטל, אשר דנה בהרחבה בהצעת החוק. בדיוני ועדת המשנה לקחו חלק גם נציגי ארגונים של ניצולי השואה וכן נציגי איגוד הבנקים, לרבות באי כוחו של הבנק, עורכי הדין רם כספי ויורם בר. ביום , אישרה מליאת הכנסת, בקריאה שנייה ושלישית, את החוק. מטרותיו של החוק הוגדרו בסעיף 1, באופן הבא: ")1( לפעול להגברת הפעולות לאיתור נכסים הנמצאים בישראל, שיש יסוד להניח כי בעליהם נספו בשואה, ולאיתור היורשים ובעלי זכויות אחרים בנכסים כאמור, המנוהלים או המוחזקים על ידי האפוטרופוס הכללי או על ידי גורם אחר, ולהשיב נכסים אלה ליורשים ולבעלי הזכויות שאותרו; )2( להביא לכך שנכסים כאמור בפסקה ( 1(, אשר היורשים ובעלי הזכויות האחרים בהם לא אותרו, למרות מאמצים שנעשו לאיתורם, ישמשו למטרת סיוע לניצולי שואה וכן למטרות של הנצחת זכר השואה, הנחלתו לדורות הבאים והנצחת זכרם של הנספים בשואה, תוך מתן עדיפות למטרת סיוע לניצולי שואה".

25 ג) ב) א) ג) 5 לצורך מימוש מטרות החוק נקבע, כי תוקם חברה, שלא למטרות רווח - היא התובעת דנא - אשר מטרותיה ותפקידיה הוגדרו )בסעיף 4 לחוק(, כך:.68 " ) החברה תפעל ותעשה את כל הדרוש לשם מימוש מטרות חוק זה ולשם ביצוע תפקידיה כמפורט להלן: )1( לערוך פעולות לאיתור נכסים של נספי השואה ולהעברת הנכסים שאותרו לידיה, ולנהלם בהתאם להוראות חוק זה; )2( לערוך פעולות להשגת מידע על אודות נכסים של נספי השואה ועל אודות בעלי הזכויות האחרונים בהם, הידועים, וכן פעולות לאיתור היורשים ובעלי הזכויות האחרים בנכסים כאמור; )3( להשיב נכסים של נספי השואה או את להם, בהתאם להוראות חוק זה; שוויים ההוגן לזכאים )4( לתת סיוע לניצולי שואה הזקוקים לכך, לרבות סיוע בתחומי הרפואה, הסיעוד, הרווחה, התמיכה הנפשית והכלכלית, ולתמוך במוסדות ובגופים שמטרתם סיוע לניצולי שואה )בחוק זה מטרת סיוע(; )5( לתמוך במוסדות, בגופים, בפעילויות ובמיזמים, שמטרותיהם הנצחה, תיעוד, חינוך והסברה של זכר השואה, הנחלתו לדורות הבאים והנצחת זכרם של הנספים בשואה בהתאם להוראות ) )בחוק זה מטרת הנצחה(. סעיף 34 ) בביצוע תפקידיה כאמור בפסקאות ( 4( ו-) 5 ( של סעיף קטן )א(, תיתן החברה עדיפות לשימוש בנכסים למטרת סיוע על פני שימוש בנכסים למטרת הנצחה, ולא יינתנו סיוע או תמיכה למטרות אלה למוסד ממוסדות המדינה, לרבות רשות מקומית. ) החברה תפעל למימוש מטרותיה ולביצוע תפקידיה לפי הכללים המחייבים אדם הממלא תפקיד ציבורי על פי דין". החוק מסדיר את עקרונות פעולתה של החברה, כמו גם את אופן העברת הנכסים של נספי השואה לקניינה ולניהולה של החברה, הן נכסים המנוהלים על-ידי האפוטרופוס הכללי והן נכסים אחרים. כן הוא קובע מהן חובות וסמכויות החברה לפעול לאיתורם ולקבלתם של נכסים אלה )פרק ג' לחוק(. בהמשך, קובע החוק את מנגנון איתור יורשי הנספים ואת אופן השבת הרכוש לידיהם )פרק ד' לחוק( ומסדיר את ניהולם ומימושם של הנכסים על- ידי החברה )פרק ה' לחוק( ואת פעולתה של החברה )פרק ו' לחוק(..78

26 6 בהתאם לחוק, הוקמה התובעת שהיא בעלת מבנה ייחודי, זן בפני עצמו, ונרשמה ביום ברשם החברות כחברה פרטית. אולם, כל מניותיה מוחזקות על-ידי מדינת ישראל והיא פועלת באמצעות ועדה ממנה, הפועלת בראשות שופט בדימוס, כב' השופט יצחק רביבי..88 ד) 4 (. ועדת השערוך ומסקנותיה יסוד כל היסודות ועיקר כל העיקרים שבחוק, הינו תיקון העוול ההיסטורי שחוללו כל הגורמים שהחזיקו בנכסי נספי השואה: הבנקים, הממונה הבריטי, הממונה הישראלי, האפוטרופוס הכללי, הקק"ל וגורמים נוספים - ציבוריים ופרטיים. כל אלה, לרבות גופי מדינת ישראל, לא טיפלו כראוי בנכסי נספי השואה, ובוודאי שלא פעלו כנדרש על מנת לאתר את היורשים ובעלי הזכויות ברכוש זה. כך, רכוש פרטי רב של יהודים שנרצחו על ידי הנאצים מוחזק בידי שורה של גורמים שאין להם כל זכויות בו. ממילא, הרכוש לא הועבר לשארי הבשר וליורשי הנספים. חלק מהרכוש אבד, ערכו נשחק, ויורשים רבים עברו מן העולם מבלי שיכלו לעשות בו שימוש. במקרים רבים התברר, כי יורשי הנספים שעלו ארצה בחוסר כל, חיו כאן במצוקה כלכלית קשה, מבלי שידעו כלל שישנם כספים להם הם זכאים..98 כתוצאה מכך נגרם על ידי כל אלה נזק בל ישוער לנספים וליורשיהם הן מן הבחינה שהם לא ידעו על קיומו של הרכוש והן מן הבחינה שהרכוש לא שוערך וערכו נשחק. לפיכך הוחלט להשיב את הרכוש. כמובן, שהשבה לא ריאלית היתה בבחינת הוספת חטא ועוול נוסף, ולפיכך הוחלט שיש להבטיח, כי הרכוש יושב בערכו האמיתי והמלא, כשחובת ההשבה בערכים ריאליים תוטל על המחזיקים השונים ברכוש זה. על מנת להבין את משמעות שחיקת כספי נספי השואה ניטול את הדוגמה הבאה: יהודי מאחת ממדינות אירופה הפקיד בבנק, ב- 1, , לירות ארץ ישראליות. מדובר היה בסכום עתק באותה עת, סכום שכנגד הפקדתו ניתן היה לקבל אפילו אשרת עליה ארצה לבעלי הון Visa(.)Capital.09 במהלך מלחמת העולם השנייה הועבר החשבון לרשות הממונה הבריטי על רכוש האויב. באותה עת נותק הקשר עם בעל החשבון והוא לא יכול היה לעשות בו כל פעולה, שתגן על ערך הכספים המצויים בו מפגעי האינפלציה, שהשתוללה באותה עת. המחזיקים בחשבון לא טרחו להוסיף לו הצמדה ולא זיכו אותו בריבית. ב , לאחר הקמת מדינת ישראל ועם החלפת ההילך החוקי ללירה ישראלית, הפכו 1,000 הלירות הארץ ישראליות ל- 1,000 לירות ישראליות. ביום , עם התגברות האינפלציה, הוחלפה הלירה הישראלית במטבע חדש, השקל, כך שכל 10 לירות ישראליות הומרו לשקל אחד. בהתאם, 1,000 הלירות הישראליות הפכו באחת

27 ג) א) ג) 7 ל- 100 שקלים. משלא שככה האינפלציה ואף גברה, שונה שוב ההילך החוקי במדינת ישראל, וביום הוחלף השקל בשקל חדש, וזאת ביחס של 1,000 שקלים לשקל חדש אחד. 100 השקלים של בעל החשבון הפכו לעשר אגורות חדש. כך, בסופו של יום, הפכו אגורות בלבד!!! 1,000 הלירות הארץ ישראליות - סכום עתק במועד הפקדתו - לעשר ההכרח להשיב את הרכוש בערכו הריאלי חייב את המחוקק לקבוע מה יהיה המנגנון שיקבע את הערך הריאלי של הנכסים. גם ועדת החקירה הפרלמנטרית עמדה בפני בעיה זו והציעה להעמיד שתי דרכי חישוב לרכוש הנספים, על פי ייעודו. המחוקק בחר בדרך שונה לקביעת הערך הריאלי של הרכוש. ואולם, כל הדרכים הללו מבוססות על עקרון אחד - השבת רכוש הנספים בערך ריאלי והטלת האחריות להקניית הערך הריאלי על כל מי שהחזיק בנכסים, כל גורם על פי תקופת החזקתו. אין צורך לומר, כי גם אם נתעלם מיסוד העוול בהתנהגות הבנק והגופים האחרים שהחזיקו את הכספים של הנספים )שלא פעלו כיאות על מנת לשמור על ערך הרכוש שהחזיקו ועל מנת לאתר את בעלי זכויות(, הרי שהעקרונות הבסיסיים של צדק, הגינות וחובת השמירה על קניין הנספים ויורשיהם מחייבים, כי הנזק של העדר השערוך יוטל על המחזיקים בכסף שעשו בו שימוש ולא על בעלי החשבונות שנספו בשואה ויורשיהם. כפי שנראה להלן, בא הבנק ועושה כל שביכולתו על מנת להפוך את מטרת החוק פלסתר ולהפוך את שלייתו על פניו. על יסודות אלו ועל מנת להבטיח שרכושם של נספי השואה יושב בערכים ריאליים, הקים המחוקק, כאמור את "ועדת השערוך". תפקידה של ועדה היה לשערך את ערך הנכסים שהם כספים או ניירות ערך, וזאת - "במטרה לשקף את שווי הנכסים" ) לחוק: כך נקבע בסעיף 16 א) ) ) תוקם ועדה בת חמישה חברים שימונו על ידי השר, לשם קביעת שיעורי ההצמדה והריבית לענין נכסים של נספי השואה שהם כספים או ניירות ערך, ולשם קביעת התקופות שלגביהן יש לחשב את שיעורי ההצמדה והריבית כאמור )בסעיף זה הוועדה(; הודעה על מינוי הוועדה תפורסם ברשומות. "... הוועדה תקבע את שיעורי ההצמדה והריבית, במטרה לשקף את שווי הנכסים, אילו אדם סביר היה פועל להשקעתם )

28 8 באופן סביר, במועדים ובנסיבות הנוגעים לענין, ואולם היא תהיה רשאית להביא בחשבון בקביעת שיעורי ההצמדה והריבית, גם את המטרה שלשמה מיועדים הנכסים". ביום , מינה שר המשפטים את חברי ועדת השערוך, בראשה עמד פרופ' יקיר פלסנר, לצד חבריה פרופ' יאיר אורגלר, פרופ' יורם עדן, ד"ר יוסף בכר, מנכ"ל משרד האוצר )שהוחלף בהמשך בירום אריאב, שמונה לתפקיד מנכ"ל משרד האוצר( ו רו"ח יהודה ברלב. הוועדה סיימה את עבודתה והגישה את מסקנותיה לשר המשפטים ביום בהקשר זה יצוין, כי נציגי הבנק השמיעו את עמדותיהם בענין זה בפני ועדת השערוך. העתק דו"ח ועדת השערוך מצורף כנספח ט'. בהתאם להוראות החוק, קבעה ועדת השערוך, כי שיערוך ערך הנכסים שהופקדו עד לסוף שנת 1935 יחל ביום באשר לכספים שהופקדו בשנים , נקבע כי אלו ישוערכו החל מה- 1 בינואר בשנה העוקבת )ראו פרק 3 א) ()1( לדו"ח ועדת השערוך( הועדה הוסיפה וקבעה, כי השערוך יחול על כל הנכסים הכספיים - פקדונות וניירות ערך )פרק 3 א) ()2(-)3((, וכי נוסחת השערוך תהיה אחידה לכל הכספים, ללא קשר לשאלה, אם אלו מיועדים ליורשים של נספי שואה או לרווחת ניצולי שואה ולמטרות הנצחה )פרק 3 א) ()4((. העקרונות וההנחות שעמדו ביסוד ההחלטות של ועדת השערוך, כמו שיעורי השערוך שנקבעו בפועל, מפורטים בדו"ח ועדת השערוך. יודגש גם, כי אחד מחברי ועדת השיערוך סבר, בדעת מיעוט, כי נוסחת השיערוך שקבעה הוועדה אינה משקפת את שווי הנכסים הריאלי ויש לקבוע נוסחת שיערוך שתקנה לנכסים המושבים ערך גבוה בהרבה מהערך עליו החליטו רוב חברי הוועדה..89 ה. דוגמאות להתנהלות הבנק ולפגיעה האנושה ברכוש נספי השואה במסגרת הבדיקה של רואי החשבון מטעם ועדת החקירה, העביר הבנק רשימה של 63,300 )שישים ושלושה אלף ושלוש מאות חשבונות( שהוגדרו על ידו כחשבונות רדומים. לאמור, חשבונות שלא היתה בהם תנועה לאורך עשרות שנים. מרשימה זו עולה כי קיימים חשבונות שנפתחו טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה. כבר בשלב ועדת החקירה אותרו 180 חשבונות כאלה. לאחר הקמת התובעת ועם תחילת עבודתה היא איתרה למעלה מ חשבונות נוספים שקיימים בהם מאפיינים של חשבונות נספי שואה..99

29 אולם, כשהחלו הבדיקות על ידי משרד רואי החשבון ברלב ושות', שהתמנה על ידי ועדת החקירה לבדוק את החשבונות המצויים בבנק, התבררה תמונה שונה לחלוטין הבדיקה התפרשה על פני גנזך הבנק ביהוד, הנהלת הבנק, סניפי הבנק המרכזיים בחיפה, בירושלים ובתל אביב, וכן על פני ארכיונים מחוץ לבנק, כולל בחו"ל )כגון הארכיון הציוני, ארכיון המדינה הבריטי - Archives,National הארכיון של האפוטרופוס הכללי, ועוד(, ומצאה מסמכים רבים מהשנים הרלוונטיות. הבנק הפנה את הבודקים לאותם מקומות בהם נמצאו מסמכים המעידים על העברת כספים לממונה הבריטי לשיא הגיעו הדברים מספר חודשים לאחר שהחלה הבדיקה, ולאחר שנציגי הבנק מסרו לצוות הבודקים את המסמכים הרלוונטיים לטענתם. במהלך אחד הביקורים השגרתיים בבנק, בעוד הבודקים עוברים במסדרונות, ניגש בגניבה אחד העובדים של הבנק, אשר זהותו אינה ידועה עד היום, ולחש באוזנו של אחד הבודקים: "תבדקו בבית הכנסת". אמר ונעלם משניגשו הבודקים לחדר הביטחון שבמרתף הבנק, אשר שימש את הבנק גם כבית כנסת, נמצאה כספת ישנה. בתוך הכספת גילו הבודקים לתדהמתם הרבה חומר בנקאי ארכיוני אותנטי, מהתקופה הרלוונטית המעיד על קיום חשבונות מאותה תקופה. מסמכים אלה שימשו לאחר מכן בעבודת הבודקים וסייעו באיתור חשבונות של קורבנות שואה. איש מנציגי הבנק, שמונה מטעם הבנק להיות בקשר עם הבודקים לא העלה דבר וחצי דבר באשר לקיום כספת זו, או החומר שנמצא בה. להלן צילום אותה כספת: 401. נזכיר כי כספת זו התגלתה לאחר שמנכ"ל הבנק הצהירה קבל עם, כי אין בידי הבנק